טבע תרפיה עם לטיפול במקרי התאבדות במשפחה

 

מאת: איתן יוגב

 

"אדם נולד באגרופים קמוצים ומת בידיים פשוטות"

 

"אַבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ"

 

תקציר:  המאמר יציג כיצד ניתן להיעזר בטבע תרפיה בעבודה עם אנשים שיקירהם איבדו את עצמם לדעת.

 

טבע תרפיה עם לטיפול במקרי התאבדות במשפחה

מאת: איתן יוגב

"אדם נולד באגרופים קמוצים ומת בידיים פשוטות"

"אַבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ"

תקציר:  המאמר יציג כיצד ניתן להיעזר בטבע תרפיה בעבודה עם אנשים שיקירהם איבדו את עצמם לדעת.

התאבדות

התאבדות הינה אחת מגורמי המוות המרכזיים בעולם המערבי. בכל שנה מתים כתוצאה מהתאבדותכמיליון איש ברחבי העולם. למעשה, מבחינה סטטיסטית, בכל 40 שניות מת בעולם אדם בשלהתאבדות. נוסף על ההתאבדות, נפוצים מאוד ניסיונות ההתאבדות, כך שבין 20 עד 50מיליון אנשים מנסים להתאבד. ההתאבדות וניסיונות ההתאבדות בישראל התאבדות תובעתמחיר כואב של מאות חיים בארץ בכל שנה. בשנים האחרונות היו כ- 350-400 מקרי התאבדותבשנה וכ- 3600 ניסיונות התאבדות.

מספר רב של גורמים מורכבים הקשורים זה בזה מובילים להתנהגות אובדנית. גורמי סיכון מרכזיים כוללים שימוש באלכוהול ובסמים, היסטוריה של התעללות פיזית או ניצול מיני בילדות ובידוד חברתי. הפרעות נפשיות, כמו דיכאון, שימוש באלכוהול ובסמים, משחקים תפקיד מרכזי במקרים רבים של התאבדויות. גם מחלות פיזיות, במיוחד אלו הכרוכות בחוויה של כאב או במגבלה, מגבירות את הסיכון להתאבדות. בנוסף, גישה לאמצעי הרג (כמו אקדח או תרופות) מהווה הן גורם סיכון בעצמו והן גורם חשוב הקובע האם מעשה ההתאבדות עלול להסתיים במוות. ניסיון אובדני קודם הוא מנבא משמעותי להתנהגות אובדנית קטלנית עוקבת, במיוחד במשך ששת החודשים לאחר הניסיון הראשון. גם משתנים אחרים כגון עוני, אבטלה, אובדן אדם אהוב ועוד ידועים כולם כגורמי סיכון המשפיעים על אנשים הפגיעים ומועדים במיוחד לפגיעה עצמית

התאבדות היא סימפטום ולא מחלה, והיא אקט קיצוני הנובע מסיבות אחדות או שילוביהן:בדידות,מחלה, כישלון בתחום הרומנטי, קשיים כלכליים כאבטלהאו קריסת העסק; ומשפחתיים כגירושיןאוהתאלמנות, הם הסיבות העיקריות שבהן מסבירים אנשים ניסיון התאבדות שעשו. אך בראש ובראשונה, הסיבה העיקרית להתאבדות היאדיכאון. על פי פרופ' ישראל אור-בך "כל התאבדות קשורה לאובדן מסוג זה או אחר: אובדן אוהב, אהוב, הערכה עצמית, דימוי עצמי, חלק אחר מן האני, מעמד, רכוש או חלק מהגוף, שלו מתלווה האימה שמבלי להשיב את האובדן, אין עוד טעם לחיים ואין כל סיכוי לאושר".

כמה מחקרים מקשרים בין רמות נמוכות של המוליך העצביסרוטוניןלהתאבדות, שכן מוליך עצבי זה קשור למניעת דיכאון ולהפחתת אגרסיביות. בשל חשיבותו של הסרוטונין, דיאטה מופחתת כולסטרול (הקשור לסרוטונין) מסוכנת אם היא נעשית בידי בעלי נטייה אובדנית רצינית. נטען שתרופותנגד דיכאון, בעיקר מהדור הישן, עלולות להעלות את סכנת ההתאבדות. הסיבה לכך היא שלעתים תרופות אלו משפרות את יכולת הפעולה ואת האנרגיה של המדוכאים עוד לפני שמשתפר מצב רוחם והרגשתם. בדרך כלל מתקשים דיכאוניים לתכנן התאבדות בשיא מחלתם, בשל השיתוק הנפשי המוחלט והעדר כוחות שמשרה עליהם מחלתם. אין מידע מוצק על קווים תורשתיים בנטייה ההתאבדותית. התאבדות אינה עוברת מדור לדור ברמה הגנטית, היא אינה תכונה המאפיינת בן-אדם אלא צורת התנהגות חברתית נרכשת. עם זאת, ידוע על משפחות שפקדו אותן מעשי התאבדות רבים. רצון להתאבד אינו מחלה כרונית. רק מעטים מבין אלו שניצלו מניסיון התאבדות ממשי אחד ינסו שוב לשלוח יד בנפשם.

טבע תרפיה
טבע-תרפיה™ הינה שיטת טיפול אינטגרטיבית-ייחודית התומכת בעבודה במרחב הפתוח, החי והדינאמי באופן הקושר כוחות ריפוי הקיימים בטבע להעצמת תהליכי צמיחה והתפתחות אישית, ופועלת בצורה חווייתית מתוך הָקֶשֶר והדיאלוג שבין אדם לטבע.

השיטה מבססת קשר טיפולי משולש שקודקודיו הם המטפל המטופל וכוחות הטבע. ההקשבה, התמיכה, העדות והאמונה מסייעים לזרימה הטבעית התרפויטית שנעה על צלעות המשולש.

הטבע תרפיה מפתחת טקסים ומודלים המסייעים למטופל לחשוף ולעבד את תחושותיו מבלי ללחוץ אותן לתך תבניות מילים מוצקות ותוך נתינת מקום לדמיון וליצירה של עולם חדש , מתוקן ומרפא. העבודה בטבע קושרת את המטופל עם המטפל מתוך אמונה בגדול ממנו, ומתוך התייחסות לגורמים מרפאים נוספים מלבד השיחה והעיבוד המתרחשים במפגש בניהם.

קוים לדמותם של קרובי המתאבד
מוות בהתאבדות הוא קודם כל מוות, אדם שאיבד קרוב במקרה מסוג זה יתמודד עם אובדן ועם אבל, עם חסרון שאין לו מילוי ועם געגוע עמוק ותמידי.

ובכל זאת, אובדן יקיר ששלח יד בנפשו מותיר את קרוביו בדילמה עמוקה יותר מיתר מקרי המוות- המתאבד מותיר את סביבתו שבורה ורצוצה ממספר סיבות:

א.     ההתאבדות מותירה את קרובי הנפטר ברגשות אשם שאין להן מוצא. רגשות מסוג זה מעוררים חרדה סביבתית המערערת את יסודות הקיום ומשמעות החיים.

ב.     ההתאבדות שוברת את הנחת היסוד שלנו שכל אדם רוצה לחיות ושזהו האינסטינקט הבסיסי שיאפשר לו לשרוד גם ברגעים קשים ביותר

ג.      ההתאבדות פורמת את הקשר הקוהרנטי בין הסיבה והתוצאה, זו איננה עוד תעלומה בה אירע מקרה שאיננו יודעים את סיבתו, ההתאבדות הינה מקרה שאין לנו יכולת לדעת את סיבתו משום שמוחינו לא מסוגל להבין את מוחו של המתאבד ברגע המעשה.

האפשרות לקשור באופן קוהרנטי בין סיבות ותצאות נותנת בטחון גם במקרים קשים של אובדן קרוב , א ךכאשר מדובר במקרה התאבדות לקרובי הנפטר אין דרך לקשור קשר אמיתי שכזה ותחושת המועקה וחוסר הביטחון עלולה ללוות אותם כל חייהם.

ד.     המטפל באדם בעל נטייה אובדנית לא יוכל לעזור למטופל ברגע המעשה. אם ירצה המטופל לשים קץ לחייו הוא יעשה זאת הרחק מהמטפל שבטוח ביכולתו לעזור לו. ההתאבדות עלולה למוטט את אמון המטפל ביכולתו לסייע ולתמוך

ה.    ההתאבדות שוברת את כללי המשחק, זו איננה פגיעה עצמית שמטרתה סימון של מצוקה ובקשת עזרה מיידית. ההתאבדות תותיר את סביבתה במצב תמידי של "לעולם לא נדע למה"

ו.       ההתאבדות עשויה להיראות כאמירה חברתית או כסימון לחוסר אחריות קהילתית שהוביל למקרה בדיד בקהילה, בד בבד עם אפשרות היותה מעשה אגוצנטרי המעדיף לא לשאת את החיים ולהשאיר את לשארים ולקרובים.

ז.      המתאבד בונה לעצמו פנטזיה של חיים בלי כאב, הוא בוחר למות ובתוך כך הוא בוחר בסוג אחר של חיים. קרוביו החיים בעולם הזה לא מסוגלים להבין את הפנטזיה ומסוגלים לשאת את הכאב כל שעולמם לא יוכל לעולם לפגוש את עולמו של המתאבד והנסיונות למצוא סיבה קונקרטית להתאבדות רק ירחיקו אותם מדמותו שהפכה לפנטסטית ולכן רק המנעות מקונקרטיזציה של התהליך תסייע להם להשאר קרובים לדמותו. מהלך זה הינו מהלך פרדוכסאלי מבחינה רציונאלית אנושית ועל כן מסובך עד בלתי ניתן לפתרון.

ח.    המתאבד סומך על המוות כמקום שקט ובטוח בעוד שקרוביו לא יכולים לראות או לשאת מציאות שבה יש בטוח יותר מהחיים. קונפליקט זה יוצר אצל קרובי המתאבד , פעמים רבות, התרחקות ושיפוטיות כלפי מעשה ההתאבדות המקשים או מגוננים על יכולתם לעבד את הכאב ולחיות איתו. יתום שמי מהוריו אבד את עצמו לדעת יחיה לעד בתחושת הנטישה והבדידות.

ט.    התאבדות היא סוג של רצח שבה קרוב משפחתו של הנרצח צריך להתמודד גם עם אהבתו לקרובו שהתאבד וגם עם שנאת הרוצח והצורך לנקום את דמו. המתאבד הופך בעת ובעונה אחת לרוצח אך גם לקורבן, למושא הגינוי אך גם למושא הגעגוע והאבל. האפשרות שאדם יאבד את חייו לדעת בונה מצב אמביוולנטי שלא נותן מוצא לנשארים.

י.       מעשה ההתאבדות לא יכול להבחן בכלים חינוכיים או ערכיים ועל כן ייחשב תמיד כחטא וכמעשה אסור על אף שאם מרחיבים את היריעה ניתן למצוא גם התאבדויות אידאולוגיות ואחרות שמעשיהן דומים וכוונתם שונה בתכלית (מצדה, קמיקאזה ועוד)

יא.   קרובי המתאבד נדרשים לשאת את הסטראוטיפ הנורא ואת והפחד של סביבתם מהעיסוק בנושא. קרובי המתאבד נשארים בבדידותם מפני שהחברה חוששת מהפצת הסיפור ברבים מפחד הסטיגמה, אין בישראל מסגרות אזרחיות המטפלות באופן פורמאלי במצוקה מסוג זה.

המתאבד מותיר אחריו הורים שעינהם כבו, מתים מהלכים. אחים ששואלים מי יגן עליהם ומי ישא איתם את האבל הנורא הזה, וחברים שמרגישים נבגדים – שידם המושטת קצרה מלהועיל, והתחוה המכבידה של הקרובים כי אילו רק ידעו, אילו היו שם בזמן ובמקום הנכון אולי הכל היה נגמר אחרת.

הפצע הפתוח שמותיר המתאבד שווה לתחושת ה"פנטום" של אדם שקטעו ממנו איבר – אין לכך פתרון מציאותי, אין משכך כאבים שירגיע.

מושג "החלל הפנוי" כמקור השראה להתמודדות עם מקרה ההתאבדות
העובדה שדרך החקירה מובילה בהכרח לסתירה ובלבול, קשורה בתורתו של ר' נחמן קשר הדוק למושג של'חלל פנוי'. אנו ננסה לראות את הקשר בין מושג זה לבין הסתירות הנובעות מכל חקירה שכלית בעולם, שבאותבעקבותיו. ננסה להציע יישום פילוסופי למושג החלל הפנוי, ובסופו של דבר נבאר מדוע אין הכרח להסיק את
המסקנה של ר' נחמן - להתרחק מן החקירה השכלית.

החלל הפנוי בתורתו של ר' נחמן
חכמי המחשבה התלבטו בשאלת המניע של הקב"ה לבריאת העולם. אחת התשובות המקובלות היא שהעולםהוא אובייקט לגילוי מידותיו של הקב"ה. ישנן מידות שכל קיומן מתאפשר רק מול אובייקט מסויים. למשל -רחמנות. כדי לרחם, מוכרח להיות מישהו שאפשר לרחם עליו:

"כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם - על מי היה מראה
רחמנותו?..." (ליקוטי מוהר"ן סד)

מושגים אלו של אובייקט לרחמנות, או בני אדם שמהווים עם ומקבלים עול מלכות, טומנים בחובם מוקש. שכןהם מכריחים אותנו לקבוע גדר נפרד לאיזשהו משהו שנבדל מן הקב"ה.
אך כיצד ייתכן בכלל שקיים משהו נבדל מן הקב"ה, שהוא אור אין סוף? הרי מלוא כל הארץ כבודו,ואיןמקוםשאפשר בכלל ליצור בו משהו נבדל כמו עולם או כמו בני אדם:

"... וכאשר רצה השם יתברך לברוא את העולם - לא היה מקום לבוראו, מחמת שהיה הכל אין סוף, על כן צמצם את האור לצדדין,
ועל ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי... וזה החלל הפנוי היה מוכרח לבריאת העולם, כי בלתי החלל הפנוי לא היה שום מקום
לבריאת העולם..." (ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה סד אות א).

החלל הפנוי הוא אבן היסוד של הבריאה, הוא המקום שבו אפשר בכלל להניח את העולם העתיד להיברא.החלל הפנוי הוא מקום שכביכול - אין בו אור אין סוף, האור צומצם ממנו לצדדים, ועל כן מתאפשר בו קיומו של אותו עולם מופרד ומובדל מן הקב"ה.
אלא שפיסקה אחרונה זו אינה יכולה להאמר כלל. שהרי לא ייתכן קיומו של עצם כלשהו, במקום שבו אין אוראין סוף ובמקום שבו אין חיות אלוקית. עולם שנמצא בתוך חלל פנוי, אינו עשוי להתקיים כלל וכלל!נמצינו למדים, שהחלל הפנוי מקפל בתוכו סתירה מהותית. מחד, מוכרחים להניח את קיומו כדי שיהיה מקוםלבריאת העולם. מאידך, אי אפשר להניח קיום של משהו בחלל שהוא פנוי מנוכחותו של הקב"ה. לפיכך – עצםבניינו של החלל הפנוי כרוך בסתירה, וסתירה מהותית זו מהווה את נקודת המוצא להצבת המושג של חלל פנוי
בליקוטי מוהר"ן:

"... וזה הצמצום של החלל הפנוי,אי אפשר להבין ולהשיגכי אם לעתיד לבוא, כי צריך לומר בו שני הפכים - יש ואין..." ליקוטימוהר"ן קמא, תורה סד

לתפיסת קיומו של העולם כמושתת על אדני הסתירה, יש השלכות רבות משקל לכל חקירה הנוגעת לכל דבר.בשורש העניין, קיומו של כל דבר שעון על סתירה מהותית. בפרט - חקירות שכליות באמונה מוכרחות להיכשל,היות שנקודת המוצא הניצבת בבסיסן היא נקודה בלתי אפשרית שלא ניתן להבינה ולהשיגה.בהמשך של תורה סד, עוסק ר' נחמן בשני מינים של אפיקורסות, וקובע שהאפיקורסות החריפה וחסרתהתקנה, מגיעה בשורשה מתוך אותו חלל פנוי. אותו מושג שלא ניתן להבינו ולהשיגו, משום שהוא כולל בתוכו
שני הפכים. המסקנה של ר' נחמן היא שאין טעם בשום חקירה שכלית בענייני אמונה, כפי שנאמר לעיל:

"... היינו האפיקורסות השנית הבא מחלל הפנוי... ועל כן בודאי מזה האפיקורסות השנית בודאי צריך לזהר יותר ויותר לברוחולהימלט משם, לבלי לעיין ולהביט בדבריהם כלל, כי חס ושלום בודאי ישקע שםכי עליו נאמר - כל באיה לא ישובון

ד. משפטי אי השלמות
במחצית הראשונה של המאה העשרים, חי מתמטיקאי מדהים בשם גדל. הוא פיתח עולמות ומשפטים לוגיים,שהיתה להם השפעה אדירה על תחומים מתמטיים. אך לחלקם הקטן, היתה גם השפעה פילוסופית רחבתהיקף, שחרגה מעולמה הצר של המתמטיקה.
נתייחס בפיסקה זו למשפטי אי השלמות של גדל. באופן כללי, מעלה גדל את הקביעה הבאה. בכל מערכתאקסיומטית מספיק מורכבת, קיימות טענות 'בלתי תלויות'. נבהיר את משמעות הדברים.
מערכת אקסיומטית היא מערכת לוגית שבנויה על מספר מסויים של הנחות יסוד שמתקבלות ללא הוכחה.מערכת מספיק מורכבת, היא כל מערכת סבירה שמתיימרת לבאר תופעות די פשוטות בעולם. וטענות בלתיתלויות הן טענות שמקבלות מעמד מיוחד מאוד בתוך מערכת כזו.
טענה בלתי תלויה היא טענה שלא ניתן להוכיח אותה במסגרת אותה מערכת. מצד שני - גם לא ניתן להפריךאותה במסגרת אותה מערכת. זו טענה שלמערכת האקסיומות שלנו אין דבר חתוך לומר עליה, וגדל קובעשקיימות 'טענות' מוזרות כאלו בכל מערכת אקסיומטית!נדגים את הדבר - נניח שאנו מפתחים מספר כללים פשוטים של חיבור וכפל בתוך המספרים הטבעיים. כעת
אנו מתחילים לנסח משפטים מורכבים יותר, ולהגדיר הגדרות חדשות. אנחנו יכולים, למשל, לשחק עםמספרים ראשוניים, ולבדוק כל מיני מקרים מעניינים.
ממשפטי גדל נובע שקיימת איזושהי טענה (אולי אפילו נזכה להיפגש בה ביום מן הימים), שנמצאת בתוךמערכת המושגים שלנו, ולעולם לא נוכל להוכיח או להפריך אותה במסגרת אותה מערכת. קיימת איזושהיטענה, שתישאר תלויה באוויר כל עוד נדבק במערכת האקסיומות שלנו.
המשמעות היא שנוכל להניח שהטענה נכונה - ולא תתקבל שום סתירה. וביום אחר נוכל להניח שהטענה אינהנכונה - ועדיין לא תתקבל שום סתירה. נכונותה או אי נכונותה של הטענה, אינה תלויה בכללים שלנו.לתופעה זו נרצה להצמיד את המושג של 'חלל פנוי'. בניסוחים שלעיל נוכל לקבוע, שבכל מערכת לוגית קייםחלל שכזה. קיימות טענות שנמצאות ב'חור שחור' מבחינת אוסף כללי החשיבה שלנו, טענות כאלו שבעזרתהמערכת הלוגית שהתרגלנו לעבוד איתה - אין שום יכולת להתמודד עמן.
גדל דיבר על מערכות מתמטיות, מתוך נקודת המבט של הלוגיקה הפורמלית. אבל הרעיון העקרוני שלו תקףבכל דיון שעושה שימוש בכלים לוגיים, גם אם ניסוחיו הפורמליים אינם ריגורוזיים. גם במערכות פילוסופיות,נצפה לקיומן של טענות בלתי תלויות.אלו טענות שמאופיינות בשני ההפכים של החלל הפנוי - יש ואין. נוכל מצד אחד להניח ש'יש' ומצד שני להניחש'אין', ביחס לאותן טענות. במידה מסויימת, כפי שנראה בהמשך, נתבע מאתנו להניח את שני ההפכים הללו,
ממש כפי שמתאר ר' נחמן ביחס לחלל הפנוי.

ה. אז מה עושים עם זה?

האם מסקנתו האופרטיבית של גדל היא שאין טעם לעסוק במתמטיקה? הרי ממילא לא ניתן ליצור מערכתאקסיומטית 'מושלמת', שתסביר את הכל. ממילא קיים - בהכרח - חור כלשהו, בכל מערכת שכזו.גדל כמובן לא מגיע למסקנה הזו. אפילו להפך - וזו בעצם אחת ההשלכות הפילוסופיות המדהימות שישלמשפטים שלו. שהרי אילו היתה קיימת המערכת האקסיומטית המושלמת, היינו בצרה צרורה. יום אחד היינומצליחים לנסח אותה, ואז הכל היה נגמר.
לאור משפטי גדל, מובטח לנו שלעולם לא תיגמר לנו החקירה השכלית, והעולם תמיד ימשיך להיות מקוםמעניין עבורנו. לעולם לא נגיע לסוף החקירה, כי תמיד נוכל לשרשר אותה הלאה.
ברגע שנגיע לטענה 'בלתי תלויה' שכזו, נעמוד בפני פרשת דרכים. אנו כבר יודעים שמבחינה לוגית אפשר גםלקבל וגם לא לקבל את הטענה. לכן, דרך אחת תיפתח בפנינו אם נוסיף את הטענה למערכת הקיימת, ודרךשנייה תיפתח בפנינו אם נוסיף את שלילת הטענה למערכת שלנו.
מכאן והלאה - יהיה קיום לשתי מערכות לוגיות. ובכל אחת מהן יתפתחו יצורים חדשים, שונים זה מזה ובעליעניין. כמובן - גם במערכות החדשות ניתקל מתישהו בטענה בלתי תלויה, ושוב נוכל להמשיך הלאה באותהדרך:

"ודע, כי מחלוקת היא בחינות בריאת העולם. כי עיקר בריאת העולם - על ידי חלל הפנוי... וכן הוא בחינת המחלוקות - כי אילו היו
כל התלמידי-חכמים אחד, לא היה מקום לבריאת העולם, רק על ידי המחלוקת שביניהם והם נחלקים זה מזה, וכל אחד מושך עצמו
לצד אחר, על ידי זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי... שבו הוא בריאת העולם על ידי הדיבור..." (ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה סד
אות ד).

יתר על כן - בדרך זו אנו חותרים בעקביות ל'צמצום' החלל הפנוי. כמובן - לא נוכל לעולם למגר את החלל הפנויכולו, אולי רק לעתיד לבוא. אבל כל טענה שאנו מזהים בתוך אותו חלל פנוי, הופכת לבסיס לשתי (לפחות)מערכות חדשות של ביאורים והסברים. ובדרך זו גאלנו את אותה טענה מן החלל הפנוי, והושבנו אותה בתוךהעולם המוסבר והנצפה שלנו.
במתמטיקה הדברים מוגדרים וברורים יותר מבתחומים אחרים. אך הדבר נכון ביחס לכל תחומי החשיבה, וזוהמסקנה העיקרית שבה אנו סוטים מכיוונו של ר' נחמן. אמנם קיימת סתירתיות אימננטית בכל תופעה שאותהאנו מנסים להסביר. אך אין להסיק מכאן שעלינו לברוח מכל הסבר שהוא. כלפי לייא - יש להסיק מפה שנחוצהלנו סידרה אינסופית של הסברים, שכל חולייה שבה גואלת את האתגר הבא שניצב בפנינו, ומובטח לנו שימשיך
להתייצב בפנינו.

היחס לטיפול בקרובי המתאבד בהשראת החלל הפנוי
הנשאר בחיים אחרי שקרובו התאבד נתון למעכת השאלות הנוקבות החקירות העצמיות שלא נותנות מנוח. רק התייחסות למתאבד כשואל שאלה הבאה מהחלל הפנוי תפנה מקום אמיתי להתעסק במקרה האובדן ובהשפעותיו מתו נתינת מקום לרוח חדשה לנשוב ומתוך אמונה ברוח הגדולה המפעמת בכל הדברים שלית אתר פנוי ממנה וששום דבר כולל המתאבד ומעשה ההתאבדות אינם פנויים ממנה.