השפעת טבע תרפיה עם נערים בסיכון

מאת: איתן יוגב

תקציר המאמר יציג כיצד ניתן להיעזר בטבע תרפיה בעבודה עם נוער בסיכון, לאפשר לנערים לקבל את הכוחות התרפויטיים המצויים בטבע , לפתוח את הנערים לתמיכתו של הטבע בתהליך השיקומי שלהם, לתרגם את הקשר עם המטפלים ועם הטבע לקשר תומך, מכיל ורואה, וללמוד לחוות את הבריאה כהורית, מתייחסת וממלאת את החסרים הילדיים הבסיסיים. כמו כן מתאר המאמר כיצד מסוגלת הטבע תרפיה לעשות עבודה במרחב הפתוח ככלי עוצמתי ליצירת גבולות פנימיים, תחושת ערך עצמי, עבודה עם צרכים בסיסיים, יכולת קבלה עצמית ומחילה, והכלה גדולה כמו שרק אמא אדמה יכולה לתת.

המאמר יציג כיצד מסוגל המטפל באמצעות הטבע להכיל התנהגויות תוקפניות וקשיים רגשיים קשים המאפיינים את הנוער וכיצד תורם הקשר המשולש – מטפל – טבע – נער לסינרגיה של הכוחות המצויים בכל אחד משלושת קודקודי המשולש. כיצד פועל מודל המשפחה בטבע המבוסס על מודל הבית בטבע בהתייחסו לקבוצה כאל משפחה קמאית.

השפעת טבע תרפיה עם נערים בסיכון

מאת: איתן יוגב

תקציר
המאמר יציג כיצד ניתן להיעזר בטבע תרפיה בעבודה עם נוער בסיכון, לאפשר לנערים לקבל את הכוחות התרפויטיים המצויים בטבע , לפתוח את הנערים לתמיכתו של הטבע בתהליך השיקומי שלהם, לתרגם את הקשר עם המטפלים ועם הטבע לקשר תומך, מכיל ורואה, וללמוד לחוות את הבריאה כהורית, מתייחסת וממלאת את החסרים הילדיים הבסיסיים. כמו כן מתאר המאמר כיצד מסוגלת הטבע תרפיה לעשות עבודה במרחב הפתוח ככלי עוצמתי ליצירת גבולות פנימיים, תחושת ערך עצמי, עבודה עם צרכים בסיסיים, יכולת קבלה עצמית ומחילה, והכלה גדולה כמו שרק אמא אדמה יכולה לתת.

המאמר יציג כיצד מסוגל המטפל באמצעות הטבע להכיל התנהגויות תוקפניות וקשיים רגשיים קשים המאפיינים את הנוער וכיצד תורם הקשר המשולש – מטפל – טבע – נער לסינרגיה של הכוחות המצויים בכל אחד משלושת קודקודי המשולש. כיצד פועל מודל המשפחה בטבע המבוסס על מודל הבית בטבע בהתייחסו לקבוצה כאל משפחה קמאית.

 

הקדמה
בישראל ישנן תוכניות התערבות רבות ומגוונות לטיפול במצבי סיכון בבני נוער. במקומות מסוימים נעשה הטיפול בנערים בטבע ובכך מנצל את כוחותיו התרפויטיים לטובת תהליך השיקום של הנער. בשנים האחרונות אני עובד בכלים שונים עם נוער בסיכון בטבע והכרתי שיטות רבות וכלים רבים לעבודה קבוצתית בטבע. התנסיתי בעבודה חקלאית עם הנוער, ובעבודה במשק החי, התנסיתי בלימודים פדגוגיים בטבע ובשיקום תעסקותי בהדרכת קבוצות, ולאלו נוספו גם עבודה אתגרית ומסעות מפרכים לחיזוק כוחות ולהתמודדות עם מצבי קיצון. נוכחתי לחוש כי מצבי הקיצון ורמות החרדה אליהן מביאים האתגרים השונים את הנערים קרובים מאוד לקו הנזק וחיפשתי אחר דרכים יצירתיות לחיבור של הנערים לטבע ויצירת מרחב בטוח וביתי לעבודה בטבע.

באוגוסט 2010 הקמתי את מרכז יעלים ושמתי לי למטרה לקרב את הטיפול בבני נוער בסיכון לקו האדמה, ולאפשר לנערים אלו לחוות את הטבע ממקום שמור ונינוח- מקום המסוגל לחוות קרבה ואינטימיות בטבע ותחושת ערך עצמי וקומפוטנטיות, וזאת בשילוב הטיפול באמצעות פעילות האתגר המקובלת לטיפול בנוער בסיכון ומלמדת את הנערים לראות את כוחותיהם דרך מצבי הקיצון.

טיפול בטבע בנערים בסיכון מהווה אתגר גדול לצוותי הטיפול בזכות היותו דינאמי ומשתנה, הטיפול בטבע מאפשר שהייה ולא דורש עשייה מתמדת, מאפשר הכלה שעלולה להתבלבל עם הרצון לשים גבול, ונותן תקווה שלעיתים נסתרת גם מעיני המטפלים הטובים ביותר. כל אלו הינן איכויות הנמצאות built-in בסטינג הטבעי - במרחב הפתוח.

 

נוער בסיכון - הגדרה
בשנים האחרונות אנו נתקלים בשימוש גובר והולך במושג "נוער בסיכון" (Youth at risk),המתאר אוכלוסיות נוער הנמצאות או עלולות להימצא במצבי סיכון פיזיים, נפשיים או רוחניים.

גורמי סיכון כוחות בסביבתו הקרובה של המתבגר אשר להם השפעה והשלכה שלילית על התפתחותו. בקטגוריה זו מזוהים בדרך כלל שלושה גורמים בולטים: עוני, סביבה חברתית עבריינית, משפחה לא-מתפקדת.                              

סימני סיכון התנהגויות של מתבגר אשר בשילוב עם גורמי הסיכון שצוינו לעיל מעלות במידה ניכרת את הסבירות לפגיעות ואת הסיכוי להתנהגות שלילית. תפקוד לקוי בבית הספר, מעורבות בפעילות פלילית וקשיים רגשיים והתפתחותן של הפרעות אישיות.

התנהגויות סיכון התנהגויות המובחנות כבעלות פוטנציאל לפגיעה בנער המתבגר בצורה ישירה או עקיפה כגון פגיעה בסביבתו של המתבגר אשר לה השלכה גם על המתבגר עצמו כגון: היעדרויות תכופות מבית הספר, בריחות תכופות מהבית, יחסי מין בגיל מוקדם, פגיעה עצמית, פאסיביות ובטלה מתמשכים, שימוש מוקדם בסיגריות, צריכת אלכוהול וסמים, התחברויות לקבוצות עברייניות.

תוצאות סיכון תוצאות של כלל הגורמים שצוינו לעיל והבולטות שבהן: מחוסרי בית ודרי רחוב, מעורבות בזנות והריונות / הורות בגיל צעיר, מעורבות בשימוש בסמים ואלכוהול, מעורבות בפעילות פלילית ועבריינית, נשירה וניתוק ממערכות חינוך וחברה בקהילה.

ככלל , ניתן לומר כי אוכלוסיית הנערים בסיכון נחלקת לשתי קבוצות:

1. נוער במצוקה- נערים הנמצאים בסכנה ישירה ומיידית. אלו נערים שהינם קורבנות להתעללות מינית, פיזית ורגשית, נוער עם בעיות התנהגות, נוער עבריין, נוער משתמש בסמים וקורבנות אלימות במשפחה.

 

2. נוער בסיכון- נערים בעלי פוטנציאל להידרדרות

א. נוער החי בסביבה מסכנת ונמצאים בסכנה עקיפה או בנסיבות העלולות ליצור סיכון- נערים הנחשפים לאלימות בין הוריהם, עדים להתמכרות, לעבריינות, נערים אשר חיים בעוני ואשר חיים בקהילה מסכנת.

ב. נוער החי בנסיבות העלולות ליצור סיכון- כגון משפחות הסובלות ממשבר , משפחות חד-הוריות, משפחות הסובלות מאבטלה ומשפחות מהגרים.

 

טבע תרפיה
שיטת הטבע-תרפיה נוסדה ע"י ד"ר רונן ברגר, הטבע-תרפיה מתבססת על אלמנטים מטקסים קדומים, מתודות מתחומי הטיפול היצירתי (הגשטאלט, הטיפול באומנויות, הפסיכולוגיה הטרנס-פרסונאלית) ועקרונות מגישת האקופסיכולוגיה. היא פועלת מתוך גישה שיתופית ומהשטחת היררכיות בין המטפל והמטופל ומפרספקטיבה המתייחסת לטבע כשותף אקטיבי בטיפול. באופן זה הטבע-תרפיה מבקשת לקשור בין מחזוריות הטבע ושינוייו לתהליכי שינוי המתקיימים באדם. היא נעזרת בתופעות האוניברסאליות המתקיימות בטבע כדי לנרמל ולצקת משמעות בחוויות האדם הפרטי, ביסוס תחושת רצף, שייכות והשתייכות עם הנצחי, העל זמני והקוסמי. כשיטת טיפול/תרפיה פוסט-מודרנית עם אוריינטציה אקופסיכולוגית היא משלבת גישה פסיכו דינאמית – המתרכזת במתרחש בקשר הבין-אישי והמתבוננת גם בטרנס-פרסונאלי ובמטה-פיזי. היא משלבת עבודה מילולית וקוגנטיבית ובלמידה המתבססת על תהליכים הקשורים לצידו הימני של המוח – על הפוטנציאל הטיפולי של הרגש, הדמיון והגוף.  כשיטת טיפול/תרפיה גוף-נפש אשר הפועלת בעיקר באמצעים לא מילוליים דרך דרמה, תנועה, יצירה ומוסיקה והמתבססת על מעגל וטקס, עיקר יישומה הוא עם קבוצות. אחד המונחים הבסיסיים ביותר של הטבע תרפיה קשור להתייחסותה לטבע כמרחב טיפולי (therapeutic setting). הטבע הוא סביבה חיה ודינאמית אשר אינה בשליטתו או בעלותו של המטפל או של המטופל. זהו מרחב פתוח ובלתי תלוי, אשר היה קיים שם לפני הגעתם ויישאר שם גם אחרי לכתם (Berger 2003). מאפיין זה  שונה באופן מהותי מהמערך הטיפולי הקלאסי והתוך חדרי, השייך על-פי רוב למטפל, אשר ריהט ועיצב אותו לצורך קיום עבודה טיפולית ומפגש עם קליינטים (Barkan 2002). הבחירה לקיים עבודה טיפולית בטבע מחייבת את המטפל להתייחס לנושאים אלו בבחירת מסגרת תיאורטית ויישומית אשר איננה רק לוקחת בחשבון את המאפיינים הללו אלא משלבת אותם במעשה הטיפולי. מודל ה"בית בטבע" (Berger 2004) מיישם את הקונספט הנוכחי בצורה לא מילולית וקונקרטית המתייחסת לתהליך בנית ואחזקת הבית כחלק מרכזי בתהליך.

קוים מנחים לעבודה עם נוער בסיכון בטבע. תובנות מתוך עבודה קבוצתית בטבע 2012 – 2007

אמפתיה – הפרדה בין מעשה ונער.
העבודה בטבע מאפשרת לנערים לבקר את התנהגויותיהם באופן לא שיפוטי. הטבע איננו שופט- הטבע מגיב. נער נותן אהבה והטבע מחזיר אהבה, נער מתנגד לתנועה הגדולה של החיים והחיים נראים לו קשים ומרים. תפקיד המטפל לאפשר לנער הצצה אל מערכת יחסי הגומלין הפשוטה אדם – בריאה, ולהדגים לו מבט חיובי ועשיית טוב המעלים את האדם לקשר חיובי ותורם עם עצמו ועם סביבתו.

טיפוח סביבתי, עבודה יצירתית בטבע, טבילה במעיין ביום חמים, בישול מזון מחומרים שלוקטו בטבע, שיחה אישית לאור המדורה, התקבצות כללית במחסה ביום גשם ועוד מקרים טובים ורבים מסוג זה הינם מעט מני דוגמאות רבות למקום הרחב שמאפשר הטבע לקיומם של קשרים תרפויטיים.

והנערים, שמתקשים לראות את המציאות בעיניים פוזיטיביות, מתנגדים ובועטים, לעיתים הורסים, לעיתים נהרסים. פעם עם עצמם ופעם כלפי המטפל, פעם בוונדאליזם ופעם בתוקפנות.

על המטפל לדעת להבחין במקורן של ההתנהגויות. תפקידו של המטפל הוא להחזיק בשביל הנער את ההפרדה שבין המעשה ובין הלב הטוב של הנער. מה שעושה הנער איננו בהכרח מה שהוא, כמטפלים יש לנו האפשרות לסייע לו לראות את עצמו אחרת מכפי שהנער מבקש לצייר לנו את עצמו.

נער מבקש לומר שרע לו ולכן הוא עושה מעשים שנתפסים בעולם כרעים (הזדהות השלכתית) הנער אומר "ראו – אני רע אליכם , אני אדם לא טוב כלפי החברה" ובכך גורם לנו להרגיש רע. היכולת שלנו לראות בכך אות מצוקה של הנער מאפשרת לו לחזור למקומו ולהבין שאיננו רע ושהוא לא זקוק למעשים מסוג זה כדי לקרוא לנו. בראייתנו את הנער כטוב ובהפרדתנו את הנער ממעשיו הרעים אנו בעצם מסייעים לו, איננו מאמינים למעשיו וכך הוא עצמו נוכח לדעת את שלא יכול היה לראות לבד – את העובדה שהוא בעצם אדם טוב. המשפט "זה לא אני זה הילד הרע שבתוכי" מקבל פתאום משמעות חיובית, זה אכן לא מי שהנער באמת, זה כוחות שינוי ורצון להשתקם שמוצאים את דרכי הביטוי שלהם באופנים הזועקים יותר, באופנים הקשים ואולי ניתן אף לומר, באופנים שבהם הוא מכיר מהוריו ומסביבת הגדילה שלו.

הילד הקטן שחיסל את כל הבמבה אומר "זה לא אני"; זה גם לא אני שהצקתי לאחותי או שפכתי את השוקו. זה לא אני עשיתי את כל המעשים הלא רצויים שאתם מייחסים לי. ילד מכחיש באופן טבעי וספונטני, בוחר לשקר, מאחר ותפס את משמעות האשמה והעונש.השלב בו הוא לומד לשקר "בקטנה", הינו חיוני להתפתחות נפשית תקינה שכן בכך לומד הילד שביכולתו להגן על פנימיותו, שאין הוא שקוף ושאיש אינו יכול לקרוא את מחשבותיו ורגשותיו.ילד קטן אמור לתפוס את העיקרון של "זה לא אני, זה הילד הרע שבתוכי" במינון הנכון על מנת להפריד בין מהותו החיובית לבין מעשים אותם הוא לומד להעריך ולשקול כלא נאותים.

נראות וקשר
העבודה במרחב הפתוח מטלטלת באופן בסיסי את חווית הנראות. האפשרות להעלם או לאבד קשר עין פיזי עם המטפל, החשש מחוסר התמצאות בשטח ומאובדן הדרך מציפים מיד את הצורך הבסיסי של האדם – הנראות. הנערים ,שברובם נחסכה מהם חווית הנראות בילדותם, שואבים בעזרת מעשיהם כמויות גדולות של תשומת לב ובקשת נראות, ההתנהגויות הקשות המאפיינות את הנוער (ונקראות לעיתים "בעיות התנהגות") בודקות שוב ושוב אם יש מי שרואה אותם ומציינות חרדת נטישה בסיסית. מסיבה זו, העבודה הטיפולית עם נוער בסיכון מתבצעת ביחס חניכה גבוה ועם מטפלים בעלי פניות ויכולות הקשבה גבוהות.

הטבע כמטפל מלמד אותנו את האפשרות לייצר חווית נראות שתמנע את המעשים הקשים טרם בואם, יצורים החיים בקשב מתמיד לטבע מסוגלים להינצל מתופעות קשות כפי שניתן לראות בסופות וברעידות אדמה בהם בעלי החיים מצילים את עצמם טרם בא האסון .

בשלבים מתקדמים בעבודה הטיפולית בטבע ניתן לאפשר לנערים לצאת לבדם למרחב על מנת לחוש איך הבדידות יכולה להפוך להתייחדות. ההתבודדות פותחת בפני הנער את המעבר מחווית הנטישה והבדידות לחוויה של קשרים רבים נוספים עם אלמנטים מתקשרים אך פחות זמינים ביומיום כמו בעלי חיים, עצים, רוחות ומצוקים. במסעותינו בטבע אנו מאפשרים לנערים זמנים ארוכים בהם הם שוהים לבד בתא שטח מוגדר (השתדלנו לעשות זאת בתא שטח מתוחם כמו ערוץ נחל או חורשה מתוחמת על מנת שיישארו בתוך תחושת המסגרת עם חווית ההתייחדות) . הנערים מדווחים על קולות הנשמעים וסלעים המביטים בהם בדמות פני אדם קרוב, הנערים מתרגמים את שירת הציפורים וחלקם אף רואים דמויות ממשפחתם צועדות לקראתם. "חזיונות" אלו הינם כוחות פנטסטיים המצויים בטבע ועולים דרך הידע הקדום הטמון ביסודות השונים. עשייה אקולוגית, טיפוח סביבתי, תרומה ונתינה לטבע ועבודה דינאמית במרחב הפתוח מסגלות לנערים תחושה קיומית של קשר עם הגדול מאיתנו וממילא גם תחושת נראות תמידית.

 

הפידבק מהמרחב הפתוח – עקרון ההשהיה
"נער קורא למרחק, הוא צועק אמא , ההד משתהה מעט, ופתע מרחוק הוא חוזר בקול עמום ומחבק" תיאור זה הינו ייצוג של גורם החרדה הבסיסי ביותר של נער בסיכון. הנער שואל שאלה, הוא מצפה לתשובה שתמלא את חלל היחס והאחזקה שחסר לו כל כך, אך המטפל יודע שהתשובה הטובה ביותר תבוא רק מהנער עצמו ומאפשר לו רגע קט של השתהות עם שאלתו. ברגע זה חווה הנער את כל עולמו חרב עליו, הנה שוב הוא חווה ניתוק וחוסר ערך. אך המטפל נמצא שם, ניצב מרחוק "לדעה מה ייעשה בו", הוא איננו בורח ותיכף ישיב לו את ההד , יחבק אותו בקול גדול והנער ישוב וישקוט. המצוק לא חושש מהרגע הדומם שבין קריאתו של הנער וחזרת ההד עד אליו – זהו רגע קדוש בו מגלה הנער את יכולתו לעמוד בזכות עצמו ואת כוחותיו מחדש.

יותר מכל חושש הנער מהאפשרות שלא יקבל מענה מיידי לצרכיו, הנער הנמצא במצבי סיכון התרגל לדרוש את צרכיו באופן קולני, אלים ובלתי מתחשב מפני שכשביקש יפה הוא לא קיבל. חווית החסך הילדית ותנאי המחיה הקשים בילדותו הביאו אותו לדרוש כאן ועכשיו בלי שהות ובלי תובנה של הצורך הפנימי שבבסיס הדרישה

הנער שגדל בסביבה האורבאנית לא זוכה לרגעי שהייה, הוא רגיל לטיפול בתוך ארבע קירות ולפידבקים מידיים שלא נותנים רגע מנוח. אם יצעק, לא יוכלו אחרים להיות לידו. אם ישבור, יצטרך לשלם מיד את חובו, אם יתקוף, מישהו עלול להיפגע והנער יבוא על עונשו לעומתו נער שיבצע את אותם מעשים בטבע יזכה לשהות עם המעשים האלו, הוא יצרח אך הטבע ימתין עד שיחזור ההד, הוא ישבור ויבעט והטבע יכיל את האגרסיות היוצאות ממנו, אף אחד לא יאשים אותו פתאום בשבירה של הסלע והוא יוכל לעמוד ולחזות באומץ בתוצאת מעשיו. תפקיד המטפל בטבע הוא לאפשר לנער השתהות מסוימת עם צרכיו (גם הבסיסיים ביותר) ולאפשר לו את ההנאה שבהשתהות ואת הכיף שבהשתאות. כשזורקים אבן בתוך החדר עשוי להישבר חלון או חפץ ועשויים להתעורר בהלה וכעס, אך כשזורקים אבן אל האגם אפשר ליהנות מצליל המגע של האבן במים, להתרגש מרכות החדירה ועוצמת ההכלה של המים את המכה וליהנות מהאדוות הרבות הנוצרות זו אחר זו.

 

אמונה – מטא פיזיות "טבע הטוב להיטיב"
נערים הנמצאים במצבי מצוקה מתקשים , לרוב, לראות את חייהם מיטיבים עמם. חוויות הילדות מעיבות עליהם והם סוחבים תחושה שהתבגרותם לוקה בחסר וש"להם כבר לא יהיו חיים נורמאליים". הנערים חיים בתחושת חוסר תקווה ועסוקים בקיומם מתוך הישרדות וללא יכולת לראות עתיד טוב יותר. עוצמת הטבע, והידיעה שאין לאדם תפיסה מאפשרות לו להאמין כי קיים כח גדול שתפקידו להיטיב עם נבראיו. "טבע הטוב להיטיב" אמר ר' שניאור זלמן מלאדי ו"הבורא , מחמת רחמנותו ברא את העולם" הנער שמרוב קשיים מתקשה להאמין בחייו יוצא אל הטבע ומגלה שהאופק עוד רחוק, שאפילו השמיים אינם הגבול. הוא נוכח לדעת שהתרחק ממחשבות פשוטות ומעשייה פשוטה שתאפשר לו שמחה ואמונה ביכולתו לשנות את חייו.

הפוטנציאל האינסופי הטמון ביקום כולו ובאדם הפרטי דומה לטבע המפתיע ומסוגל להתרגש עלינו בכל פעם בצורה חדשה , אלו מביאים את המטופל לאמונה בכוחותיו, אמונה המאפשרת לדלג על תפיסת המציאות הקונקרטית ולהשלים את התמונה מתוך מקום שפשוט מאמין שככה זה. האמונה נמנית כערוץ ריפוי גם במודל החוסן גש"ר מאח"ד ומהווה שער לכוחות ריפוי רוחניים הנמצאים באדם, ושרויים בטבע.

 

סמכות
העבודה עם נערים בסיכון, ובפרט עם אלו המצויים תחת צו לטיפול סמכותי בכפייה, מעלה שאלות רבות לגבי מקומה של הסמכות והאם ישנו קשר בין סמכות להירארכיה. מקור המילה סמכות הוא שורש ס.מ.כ. שמהותו היא היכולת לסמוך – אם אפשר לסמוך עלי אזי אני בעל סמכות. בעל התפקיד המבקש ליצור לעצמו סמכות הוא האחראי ליצירת תחושת הביטחון וסמכותו תיווצר על ידי השטחת ההירארכיות ודאגה לשלומו הפנימי והפיזי של המטופל- או אז ידע המטופל כי יש לו על מי לסמוך וממילא תיווצר הסמכות.

המטפל , שמבין את היותו שווה ערך עם המטופל בפני היקום מקבל עליו את תפקיד המדיום והצינור להעברת הכוחות, בדומה לשאמאן שבמצב הטראנס מביא איתו רוח גדולה מגלקסיות רחוקות. המטפל שמגיע מעמדת שוויון ולא מעמדה של ידע וכח יוצר אצל המטופל תחושה שכל הנבראים הינם בעלי ערך ושהוא זוכה להזדמנות נדירה לסמוך על אדם אחר ללא חשש, רגע מפליא זה שבו המטפל והמטופל מבינים את עובדת היותם שווים על פני האדמה הוא רגע התגלות הסמכות.

מודל משפחה בטבע סיפור מקרה ומבט טבע-תרפיסטי.

קבוצת הטיפול מהווה למעשה מעין משפחה ליצירת חווית מתקנות ועל מודל זה ביססנו ב"יעלים" את המחנות השבטיים בפעילויות המסכמות של שנת הפעילות בשנת 2010 עבדנו במודל משפחה בטבע ביער כסלון , מחנות אלו היוו מעין טקס מעבר שהשלמתו הביאה את הנערים להכרה בכוחות שצברו לאורך השנה במפגשים הקבוצתיים ע"י שימוש במודלים טקסיים פנימיים ברמת המסגרת היומית וברמת הכללים:

היציאה לטבע עם קבוצות נוער בסיכון הינה חוויה עוצמתית ומרפאה. ככלל, הנערים ,ברובם, מגיעים ממשפחות שלא אפשרו להם חוויה דומה בעבר והיכרותם עם הטבע דלה עד אפסית. בנוסף, החסר בתנאים פיזיים ובתחושת שפע מביאה את הנערים לבקש לעצמם תנאי מחייה "טובים" ורמת ציוד וארגון גבוהה מזו שישנה בביתם, והסביבה הטבעית – היער, המעיין, ההרים נתפסים בעיניהם ,ברגע הראשון, כהרעת תנאים. חווית היציאה מהציוויליזציה, גם אם מדובר במספר שעות או יום אחד, מחזירה את הנערים למקומות הישרדותיים ולחרדה המתמדת "שלא יחסר לנו כלום" "שלא נהיה רעבים" "שלא יהיה לנו קר", כל אלו הינם תגובות לחוויות מתקופת הילדות , ולעיתים גם חוויות אקטואליות שהנערים חוו או חווים בביתם.

קבוצת "יעלים" נפגשת בימי רביעי – אחת לשבוע למשך יום מלא בטבע. ההשתתפות הינה חובה והמחויבות משמשת ככלי חשוב הן ביצירת המעגל הבטוח לשיתוף ולדיבור והן ליצירת סרגל מאמצים אחיד ויישור קו בכל המיומנויות הנלמדות. במהלך המפגשים מתבצעת עבודה שעיקרה לאפשר למטופלים להתנהל בנינוחות ובביטחון בטבע, כך , באופן כמעט לא מודע, קולטים אליהם המטופלים את טוב הטבע הטמון בו מששת ימי בראשית, יחד עם חיבור פנימי ועמוק לשאר חבריהם בקבוצה – חיבור הנובע משיתוף במאמצים מיוחדים, מחריגה משותפת אל מחוץ לגבולות העצמי המוכרים לנו ומשהות מהנה יחד.

כל הנערים המטופלים בקבוצת "יעלים" מגיעים מרקע מצוקתי וחוסים תחת צו בית משפט להוצאה מהבית. גורם זה של הימצאות במסגרת טיפול כופה מוסיף אלמנט ייחודי לבירור הרצון הפנימי המתבצע בקבוצה , ולרוב – מופיע דווקא בהתנגדויות ובהסתתרות הרצון, ורק בשלבים מתקדמים יותר ע"י הבעת רצונות.

קבוצת "יעלים" מונה 15 מטופלים/ות והיא הטרוגנית מבחינות רבות. בקבוצה מטופלים בנים ובנות, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, עולים וותיקים. הקבוצה מטופלת לאורך כל השנה ובסך הכולל ישנם כ40 מפגשים מונחית בco, כאשר את הקבוצה מובילים ירון ואני. ירון הוא איש שומרי הגן ואיכותו היא החיבור הבלתי אמצעי ליקום וחייו המלאים בבדיקה עצמית ובדיאלוג מתמיד עם הסביבה. ירון מוגדר כאיש תוכן וכמי שמוביל את המפגש מבחינה מקצועית , אני נפגש עם הקבוצה במופעים נוספים לאורך השנה ולכן עלי מוטלת משימת הטיפול הקבוצתי והיישום הפרקטי של הטקסים והחוזה על מנת לאפשר לירון לבוא בבטחה ולהביא עמו את התכנים המקצועיים.

במרץ 2010 הובלתי סדנא בת חמישה ימים בטבע. בסדנא השתתפו קבוצת נערים איתה עבדנו לאורך השנה בפעילויות חד יומיות, ובמסעות רב יומיים בטבע. מטרת הסדנא הייתה "להרגיש בבית" , קראנו לסדנא 'שבוע גן עדן' וכחלק מההכנות ביקשנו מהנערים לתכנן ולארגן מחשבות ופריטי ציוד שיסייעו להם בתחושת הנינוחות – תחושת הבית.

הטיפול בתוך מסע בטבע הולם מזמין את הנערים לצאת מנקודה אחת בחייהם ולהביא את עצמם לנקודה אחרת. המסע הפיזי, ההתרחקות מהמקום המוכר , יצירת מקום משלנו המהווה ייצוג לחיבור בין הפנטסטי לקונקרטי, שימוש באמצעים אלמנטאריים המצויים בסביבה הטבעית וחזרה אל העולם המוכר מעמדה חדש – זהו מסע, וזהו טיפול. במסע המסופר עברנו דרך אלו , עשינו דרך.

קבוצת נערים ביקשה לצאת ולחפש בעצמה את המקום בו נשהה בשבוע זה. וכך יצאנו עם החבורה להרי ירושלים ושוטטנו בין מעיינות שאפשר לשהות בסמוך אליהם. השיטוט העלה אצל חבורת הפטרול שאלות של אזורי נוחות: מקום חשוף או מקום נסתר? מקום ישר עם נראות גבוהה או דווקא מקום מחוטת ורבידתי בו אפשר למצוא פינות מסתור ואינטימיות? עלתה גם שאלה של קרבה למקור מים ושל מידת ניקיון המקום וכמות השמיים הנראית ממנו – כל אלו הינם חלק מארכיטיפ הבית ומהשאלות העולות סביב הבית בו גדלתי והבית אותו אני רוצה לבנות לעצמי.

קבוצת נערים אחרת ביקשה 'לרהט את הבית' , הם יצרו רשימה ארוכה של ציוד ומצרכים אותם הם רוצים להביא איתם לשבוע זה, ברשימה נכללו, שטיחים ומזרונים, גדרות ושערים, ציוד לבניית מיטות וסט מטבח שלא היה מבייש אף מסעדת שף. הרשימה הרחבה ביטאה את הצורך של הנערים בציוד רב ובסטנדרטים גבוהים כדי להרגיש תחושת בית זאת על אף שרובם באים מבתים דלים וחסרים. הנערים ביטאו פנטסיה עתידית בה הם רואים את ביתם כמקום שופע ועשיר והחילו את הפנטסיות גם על המחנה שעתיד היה להיבנות באותו שבוע.

קבוצת נערים שלישית ביקשה לתכנן את תפריט המזון לשבוע גן העדן. הם דיברו על אפשרות לאכול בשרים על האש בכל צהריים וערב, דיברו על רצון לאכול דגנים עם חלב בבקרים ושתייה קלה ממותקת לאורך היום. גם חשיבה זו על מזון איכותי ובשפע הינה ניסיון ליצור חוויה מתקנת לבית מיטיב ותומך.

העבודה בין המרחבים , הפנטסטי והקונקרטי אפשרה מנעד כמעט אינסופי של חששות, משאלות, האשמות, רצונות, ושאר תחושות שליוו את מפגשי ההכנה למסע ואת התקופה שקדמה לו. האפשרות לבקש ולהזמין כל מה שירצו להביא עמם למסע אפשר לנערים רבים לחלום, לבקש ולתקן. החוויה שבה התאפשר לנערים לעצב את בית חלומותיהם כבמודל ה"בית בטבע" נתנה מקום לעיסוק בשאלות של רצון מול צורך ושאלות קיומיות נוספות.

מנחי הסדנא, ירון ואנכי , בחרנו לאפשר מימוש של מה שיותר הצעות מרשימת הפנטסיות של הנערים ויחד איתם שכרנו מזרונים ומחצלות, כלי עבודה רבים וציוד מחנאות. רכשנו כלי מטבח גדולים ושלחנו את הנערים ללמוד כיצד ניתן לשמר חלב ובשר בשטח.  בחזונינו ראינו כיצד תוכל תחושת הנוחות , ודווקא זו המדומיינת, תאפשר לנערים את התובנה ש"באמת לא צריך שום דבר" ושהצורך בסטנדרטים גבוהים ובציוד ומזון רב הינם מכסה שטוב להרים אותו ולראות מה קורה תחתיו.

את היום הראשון לסדנא העברנו בהליכה רגלית ממרכז הפעילות בעין יעל לכיוון נקודת המחנה שנבחרה להיות בתל כסלון בסמוך למעיין שייח אחמ'ד ולעינות בוקר. ההליכה כללה חצייה של הרכסים בדרך אל המחנה והיכרות עם המעיינות שבדרך ונועדה ליצור חיבור והיכרות עם איזור 'הבית'. במהלך ההליכה הצטרף אלינו גולדן רטריבר זקן ועיוור שכנראה איבד את דרכו , הנערים אימצו אותו בחום והוא הצטרף לשני הכלבים עמם יצאנו. בלילה הראשון התמקמנו בעין צובה הקרוב מרחק של כשעה הליכה מהמחנה ע"מ להגיע אל המקום כבר בבוקר היום השני ולתת זמן להקמת המחנה. הערב בעין צובה אורגן מראש ומתנדבים חיכו לנו במקום עם עצים למדורה וסירי בשר. הייתה זו כניסה עדינה לעומק השטח, מעין נחיתה רכה ללינה בחוץ על האדמה אך עדיין עם אוכל "של בית" , להשכמה קרירה ומוקדמת אך במקום מוסדר ומוכר.

מאותו בוקר החל שלב מסוים של התרחקות מאיזור היישוב ומהתחושות המוכרות. בבוקר יום שני ארזנו את חפצינו ושמנו פעמינו לכיוון המחנה, ההליכה אל נקודת המחנה יצאה באופן סימלי היישר משער הקיבוץ היפה והמסודר אל לב היער, בתוך דקות נבלענו בין העצים והנערים איבדו את חושת הכיוון, הם הצטופפו כדי לא לאבד את חבריהם והחלו להתלונן על הקושי שבהליכה למרות שמבחינה פיזית לא היה שם שום קושי, תלונות אלו סימנו לנו את מעבר הנערים אל אזורים אבודים ופחות מטופלים בנפשם, אזורים אותם סימל היער וההליכה בשביל הלא מסומן.

הליכה זו שהיתה אמורה לארוך כשעה ארכה כמעט חצי יום. תלונות של נערים ו'שביתות' של נערות האריכו את השהייה ביער. התנהגות ילדית זו העלתה באופן ישיר את הקשר בין אובדן המקום והתחושה ש''אין מי שידאג לי'' למציאות אליה הגענו בהליכה זו ביער.

לבסוף, לקראת צהריים הגענו אל המחנה. מזג האוויר היה אביבי ונעים במיוחד, והחשש מפני שבוע חורפי של תחילת מרץ התבדה ונתן עוד מרחב נשימה כזה המתפנה כשחרדה מסוימת נופלת. הנערים החלו בעבודות ההכנה בהתלהבות , ואנו מצידינו דחקנו בהם לנסות ולהשלים את המחנה בטרם ירד החושך. הנערים החלו ממיקום של ציודם האישי והכנה של איזור השינה. חלקם חפרו ועדרו ליישר לעצמם שטח למזרון, ואחד טיפס על עץ זית והחל לבנות לעצמו מעין מיטה רחבה על העץ. אחרים שהיו רעבים יותר הדליקו מדורה וביקשו לחמם לעצמם אוכל , ואחד בנה מקום לצמד הכלבים שליוו אותנו במסע. הנערים יצרו לעצמם את המרחב הטיפולי ולקחו אחריות על תחזוקתו כחלק מהקבלה של עצמם ושל הטבע את המצב, הם יצרו לעצמם מעין מרחב מקודש שבו ינהגו על פי כללי הטקס המוכרים – ישבו למעגלי הערב והבוקר, יפנו את הכלים לפינת המטבח ועוד כללים רבים טובים שיתנו להם את תחושת המרחב בו יעלו הדברים לטיפול.

הלילה השני החל לרדת על המחנה. עמל – נער ממוצא קווקזי, סובל מדחייה חברתית קשה, ונוטה לתפוס את תפקיד החנפן, התקשר לביתו כדי לברר מה שלום אמו שעברה באותו יום בדיקות מחשש לגידול סרטני. אחותו של עמל ,שלא ידעה היכן הוא נמצא, ענתה לטלפון וסיפרה לו בצער שהתגלה גידול ממאיר אצל אמו ושיבוא מיד הביתה. עמל החל מיד לבכות ולצעוק שמבחינתו המסע הזה הסתיים ושאם לא ניקח אותו הביתה הוא יתחיל ללכת ברגל. חוזה המסע עליו חתמו כל חברי הקבוצה דיבר על כך שאין יציאות מהמסע אלא במקרה של צורך רפואי בפינוי דחוף אך הסערה הרגשית שהתחוללה באותם רגעים החלה לתת את אותותיה גם בשאר הנערים. פאדי – נער ערבי שאחיו נרצח כחודש קודם החל לבכות ולזעוק על אחיו תוך שהוא מארגן את חפציו באמירה ש"אם לא תוציאו אותי עכשיו – מישהו פה יקבל דקירה" , עידן – נער מסורתי בעל דפוסים גבריים ועבריינים חזקים החל גם הוא לבכות ונעלם אל היער בצעקות "טעטא, טעטא", שירלי, נערה רגישה ובעלת לב רחב הפצירה בצוות שיוציא מפה את עמל ועוד טענה שאנו מתעללים בילד ולא נותנים לו לצאת לראות את אמו, כאמל ופתחי – נערים מוסלמים שלא ידעו את נפשם במהומה שנוצרה התיישבו ליד פאדי הבוכה וקראו עליו פרקי קוראן. הקבוצה התפרקה באחת, נערים רבים נותרו בפה פעור, אחרים בכו בקולי קולות, והשאר כעסו בצעקות על אנשי הצוות ש"מתעללים בעמל ולא מאפשרים לו לצאת הביתה".

הדברים קרו מהר מאוד, ואני אספתי את הצוות הטיפולי (מנהל המסגרת ועוסי"ת שהיו איתנו לצורך המסע) להערכת מצב. חשבנו והחלטנו לאפשר לקבוצה להכיל את הסיטואציה, חילקנו בינינו את תחומי האחריות והתפזרנו למטלות השונות. ירון – איש התוכן ומוביל הקבוצה בזמני שגרה בחר להמשיך למקד את האנרגיה שלו בעשייה השגרתית, הוא המשיך בהכנות לארוחת הערב ובאופן ספונטאני הצטרפו אליו שלושה נערים שלא הצטרפו למקהלת הבוכים. העסק ארך כשעתיים. חנן, המנהל יצא אל היער להצטרף לעידן, הוא הקשיב לצעקותיו ושמר שלא ילך לאיבוד, יעל העוסי"ת ישבה עם חברי הקבוצה המתלוננים וניסתה להסביר להם שיוכלו לסייע לעמל פה בתוך הקבוצה ושהדרישה שלהם להוציא אותו הביתה רק ממשיכה להרחיק אותו וכאילו מספרת לו שאין ביכולותינו לראות חבר במצב משבר, הנערים המוסלמים ישבו והתפללו על פאדי שיישכח במהרה את צרותיו, ואני ישבתי עם עמל והקשבתי למר גורלו תוך שאנו מתקשרים תכופות לקרובי משפחתו שיאמר לו שאין טעם לבוא הביתה כעת ושיש מי שדואג לאמו. אחרי כשעתיים , ירון קרא לכולם לאכול ארוחת ערב מפנקת סביב המדורה ובתוך זמן קצר נאספו כולם רגועים ורעבים לארוחת ערב נעימה. חשוב לציין שעד סוף המסע זכה עמל לתמיכה חברתית בלתי רגילה, ושכל הנערים סיימו את המסע בהצלחה.

כשנער מתפרע או יוצאת ממנו התנהגות אלימה אני מרגיש כמו אם שעוברה בועט בבטן, הוא רוצה להרגיש את קיומו, למשש את גבולותיו הפיזיים ובכך לאשר את נוכחותו. החסך והפגיעה במקום בו קיומו הודחק ע"י השבתת השמחה בחייו וחוסר הדאגה לצרכיו הבסיסיים יגרמו לו לחפש אישור לקיומו עוד שנים ארוכות. וכך כמו האם שמלטפת את בטנה עת תינוקה בועט כך גם המטפל יביט ברוך בעיניו של הנער ויאמין בכל מאודו שכאן הוא יכול רגוע, כאן אין סכנה לקיומו.

החשיפה המוגנת , הבטוחה והביתית לסביבה הטבעית מחזירה את הנערים לתחושות ילדיות מתקופת הינקות המוקדמת ואף לתקופת העוברות ברחם. מהלך החיים של הנערים הוביל אותם במסלול שבו ככל שהתגברו צרכיהם כך עלתה תחושת החסר ולמעשה נוצרה דיס קורלציה התפתחותית שמנעה מהם את החוויה הנורמטיבית של התפתחות מותאמת צרכים.

לחווית הרחם וההכלה מתווספים אלמנט המעיין והמערה מהווים סימבול ואיזכור לצורה המכילה הבסיסית בה אין תחושת חסר וממילא היא נקשרת אצל הנערים למקום הראשוני, המוגן והטוב, טרם התפתחות החסך. המעיין על תחושתו המימית והטהורה, מציפה אצל הנערים ארכיטיפים של אהבה בלתי אמצעית ובלתי מותנית מתקופות קודמות בחייהם.

סיכום
מאפייניה החדשים – ישנים של הטבע תרפיה הולמים מאוד את מצבם הנפשי של הנערים המטופלים תחת הכותרת "נוער בסיכון". הנערים שבסך הכל מבקשים להתקרב אל הלב מנסים לקרוא לעזרה ומשאינם מקבלים מענה הולם הם הולכים ומתרחקים מעצמם בדיוק כפי שהחברה המערבית מתרחקת מערכי הטבע שלה.

 

הנערים מתנהגים באופן שלא מתקבל בחברה ואף נחשב לא-סוציאלי, וזו האחרונה נשארת אטומה לזעקות הנשמעות מבין מעשיהם ומדירה אותם אל שוליה. הנערים נפלטים ממסגרותיהם, משוטטים ברחובות ומייצרים משעים המסכנים את התפתחותם כמו עבריינות, זנות, התמכרויות ופגיעות עצמיות.

עקרונות העבודה בטבע תרפיה הכוללים את הקשר המשולש המיטיב, השטחת ההירארכיות, פתיחת המקום למרחב פנטסטי לחלומות תיקונים ותקווה, את הטבע כמרחב אינסופי להשלכות והכלה, את הפתיחות לרוח גדולה ולאמונות מסייעות, את היצירתיות והספונטאניות ואת פשטות המחשבה, מזכים את המטפלים והמטופלים כאחד במרחב טיפולי חדש ואינסופי וחשוב כל כך לכל מי שזקוק לתקווה ולחום.

נער שזכה לחוש את חווית הנראות מאלמנטים ביקום נוסף על בני האדם – לא יפחד שוב להישאר לבד.

נער שזכה למטפל שיאפשר לו להקשיב לרחשי לבו מתוך בטחון בכוחו של הטבע – יעשה מעתה רק טוב.

נער שזכה להאמין בכוחותיו מפני שהתאפשר לו מרחב טבעי ופשוט לחלום בו – לא יאבד עוד תקווה.

נער שזכה לחווית מסגרת במרחב פתוח ונקי מגדרות בטון וברזל – לא יצטרך עוד שומרים וסורגים.

נער שזכה לבשל על מדורה ארוחה שליקט בידיו הטובות – לא ירגיש עוד מחסור בחייו.

 

כותב המאמר
איתן יוגב – מנהל מרכז "יעלים" לטבע תרפיה עם נערים בסיכון ובעלי צרכים מיוחדים, בוגר B.a בשילוב אומנויות בחינוך - מכללת תל חי, טבע תרפיסט - בוגר תוכנית ההכשרה להנחיית קבוצות בטבע - אונ' תל אביב.